מכיוון שאני מגיעה ממשפחה שמקורה בברית המועצות,
מעולם לא חוויתי את חוויית שיתוף הרגשות, הפחדים
וההתמודדויות. מה שלמדתי וחוויתי בעיקר זה לשמור הכל
בבטן, להפנים, להסתדר לבד, כי אין מי שיעזור. אמונות
מגבילות אלו שסיגלתי לעצמי בגיל צעיר הובילו אותי
לבעיות והתמודדות הרבה יותר קשות בעתיד.

באזור גיל 14 התחילה התעסקות בלתי פוסקת במראה
החיצוני, כמה הערות פוגעניות ותמונות של דוגמניות
אנורקסיות שהופיעו בכל מקום הובילו אותי לפתח בולמיה.
לצערי לא ידעתי לאן אני מכניסה את עצמי, לא היה לי
מושג שככל שההישארות במחלה הזו ארוכה יותר, כך קשה
יותר לצאת ממנה. כך במשך השנים הבאות בבית הספר וגם
בצבא, הסתרתי סוד אדיר. יצרתי דמות שמשדרת לעולם
שהכל בסדר אבל בפנים סחבתי איתי דיכאון עמוק, נקרעתי
בין שתי אישיויות שנכחו בחיי. הסוד הזה גרם לי להרגיש כל
חיי בבית כלא בתוך הראש שלי. ניסיתי לצאת מהדיכאון
והפרעות האכילה אין ספור פעמים, אך תמיד הייתי נשברת
וחוזרת לסורי.

במשך שנים אחת הסיבות העיקריות להחרפת המצב שלי
הייתה העובדה שהייתי דוגמנית וחלק מתעשיית האופנה
והפרסום שהסטנדרטים שלה תמיד היו לא הגיוניים ומסכני
חיים. באודישנים בדוגמנות מבקשים ממך להתפשט מול
כולם, לפעמים גם חדר מלא גברים. בוחנים אותך, ואז פשוט
מבטלים אותך ללא רגש בטענה שאת פשוט : ״לא טובה
מספיק״. שנים שהערך העצמי שלי היה ברצפה, שנאתי את הגוף שלי, את
הפנים שלי, ואת כל
מי שאני. המצב היה כל כך גרוע שאיבדתי את השפיות שלי. אושפזתי במחלקה
פסיכיאטרית וקיבלתי כדורים שאמורים לעזור לי לצאת
מהדיכאון, אבל מהר מאוד הפסקתי עם הכדורים והתחלתי
לפעול על מנת לשנות את חיי מהבסיס.