fbpx

גם את חייה לפי צפיות החברה?  אולי הגיע הזמן להפסיק .

״ ככל שחייתי לפי מה שחשבתי שמצפים ממני, כך הלך והחמיר המצב הנפשי שלי. נכנסתי לדיכאון, לא רציתי לעשות שום דבר והרגשתי ניתוק מעצמי. בסוף? מצאתי את עצמי מתאשפזת במחלקה פסיכיאטרית, עם מרשם ל3 כדורים שונים נגד דיכאון ובעיקר פחד. פחד שלא אצליח לחזור לעצמי. זאת התקופה הכי חשוכה שחוויתי בחיי ואני מודה לאלוהים שמצב כזה לא יחזור על עצמו יותר לעולם״.

היי, נעים מאוד. 

אני אלכסה , בחורה צעירה בת 28 שחיה את חיי לפי מה שעושה לי טוב. אני לא דופקת חשבון לאף אחד ועושה דברים בקצב שלי. אני מאוד מרוצה ממי שאני היום וגאה בעצמי על הדרך שלי. אני מאושרת בחלקי ומודה על כל יום שבו אני מתעוררת מחדש בעולם שלנו.

אוקיי, רגע של כנות, ממש לא נולדתי ככה ועברתי דרך ארוכה (מאוד) כדי שאצליח סוף סוף להגיד את זה ובאמת להתכוון למילים האלו. החדשות הטובות הן שאם אני הצלחתי להשתנות גם את תצליחי ואני פה כדי לשתף אותך במסע שלי, בתובנות שלי ובשיעורים שלמדתי. כמו שאת כנראה מבינה, בעבר הייתי ילדה שונה לגמרי ממה שאני היום. הגעתי ממשפחה במעמד כלכלי מאוד נמוך, חוויתי המון גזענות, עוני, אלימות מילולית ופיזית והרשימה רק ממשיכה. כשהתבגרתי והתחלתי לדגמן וחוויתי הטרדות מיניות ולא פעם מצאתי את עצמי בזוגיות מאוד אלימה והרסנית. עד גיל 25 בערך הייתי אבודה. לא היה לי כסף למחייה, הייתי במינוס , לקחתי הלוואות, הייתי בזוגיות מאוד לא טובה שהורידה לי את הערך העצמי לקרשים ובנוסף להכל התמודדתי עם הפרעות אכילה.

רק היום אני מבינה את הסיבות שהובילו אותי לתחושת ניתוק קיצונית כל כך מעצמי שבגללה הובלתי את חיי לנקודות הרס כאלה. אחת הסיבות היא החברה שאנחנו חיים בה.

החברה גרמה לנו להאמין שאדם צריך להיכנס למשבצת מסויימת ולחיות את חייו לפיה. המשבצת הזאת היא החומה שאנחנו יוצרים לעצמנו, כדי להיות בנורמה, כדי להרגיש שאנחנו ״כמו כולם״. אנחנו יוצרים במו ידיינו את המגבלות שלנו ואז חיים בתוך ריבוע קטן של חוקים ואמונות.

סיבה נוספת היא תחושת פיצול אישיות שהרגשתי באופן קבוע. מצד אחד מי שאני באמת ומהצד השני החיים שאני משחקת כלפי חוץ.

התחושה שיש פיצול אישיות מגיעה מהאמונה (השקרית כן? ) שמותר לנו להיות רק משהו אחד בעולם הזה. אנחנו כובלים את עצמנו בדעות של אחרים, ומוותרים לגמרי על החלומות שלנו ועל מי שאנחנו כדי להיכנס ״למשבצת״ וכדי להיות כמו כולם! נמצאים במקום שלא טוב לנו כי ההורים מצפים , כי הילדים מצפים, כי החברה מצפה או כי בן הזוג מצפה ממני…

מה הסכנה שטמונה בלחיות לפי הציפיות? אנחנו מוותרים על עצמנו כדי לרצות את הסביבה. אנחנו מתחילים להתנהג יותר ויותר כמו שמצפים מאיתנו, הולכים בדרך שהיא לא בשבילנו, מתחתנים עם האדם הלא נכון, לומדים מקצוע משעמם שאין לנו שום עניין בו ומתנהגים בצורה הרסנית ומסכנים את עצמנו מתוך האמונה ״זאת אני ותמיד הייתי ״. רובנו חיים חיים כפולים מבלי להבחין בכך בכלל. יש את מי שאנחנו באמת ויש את מי שאנחנו עם שאר העולם.

אני מכירה את התחושה הזאת מקרוב : חיים שלמים חייתי בפיצול – מצד אחד בחורה חייכנית ושמחה שמדגמנת, מופיעה על שטיחים אדומים וטסה בעולם, תוך שהיא מעלה אלפי תמונות ״מאושרות״ לאינסטגרם. מצד שני בחורה בדיכאון , הפרעות אכילה ושנאה עצמית שלא משנה כמה טיסות ובגדים יהיו לה היא לא מצליחה להינות משום דבר בגלל אין סוף מחשבות טורדניות שמרגישות כמו כלא בתוך הראש שלה.

אני אומרת לך מהלב ובכאב גדול תוך כדי שאני נכרת בתקופה הקשה ההיא:  המצב הנפשי שלי היה כל כך שברירי, הרגשתי כל כך מנותקת מעצמי עד שהגעתי לנקודת שפל חדשה בחיי. חוויתי התמוטטות נפשית שביאה לפיצול אישיות אמיתי שהוביל אותי לאשפוז במחלקה פסיכיאטרית שאחריו לא הצלחתי לתפקד בלי שמירה של שני ההורים שלי 24/7 למשך מספר שבועות.

ואיך הגעתי למצב הזה? פחדתי לחשוף את האמת : ״ האמת שקשה לי, שאני סובלת, שאני לא מושלמת והחיים שלי לא מושלמים. האמת שאני מתמודדת עם הפרעות אכילה ואני צריכה עזרה.״

ולמה פחדתי לשתף? כי בחברה שלנו נהוג להציג את התמונה המושלמת, אנשים רוצים להראות רק את הצד היפה של החיים שלהם, הם עורכים ומתקנים רגעים שמצד אחד נראים מושלמים אבל מהצד השני של התמונה מסתירים מציאות עגומה הרבה יותר.

*** בתמונות : ילדה עם המון שמחת חיים ו״הצלחה״ שבאה לידי ביטוי  בטיולים בעולם, מסלולי דוגמנות וחיוך אחד גדול .. מה שלא רואים בתמונות : את הדיכאון, החרדות, הדמעות, הבולמיה החריפה ובעיקר המחשבות הטורדניות שלא פוסקות לרגע. 

גם לאחרונה התמודדתי עם קושי גדול – מצד אחד הרצון להיות מי שאני – עדיין ילדה, עדיין לא מוכנה לילדים, עדיין מגלה את עצמי ואת מה שטוב לי ונהנת מהדרך… לאומת הצד השני – שבו החברה מצפה ממני להיות אשה בת 28 , נשואה עם ילדים וללכת לפי הספר, להיות רצינית, אפילו קצת חסרת שמחת חיים – כי מה יש לי לחייך כשיש כל כך הרבה בעיית בחיים ? ״ 😒

זה מתחיל בהודעות מ״הלב״ בסגנון 

– ״ נו יאללה תתחתני כבר ומה את מחכה… ״

ועד לישיבה עם חברות שסתם זורקות , מהלב ומאהבה כמובן (כן?) 

״מתי אני כבר מתחתנת ומביאה ילדים ויאללה הגיע הזמן…״

אבל זה לא הכל, זה ממשיך בהערות והתגובות על תמונות (לא רק שלי ) שאנשים מרשים לעצמם להגיב : 

-״איך בגיל הזה מתלבשים ככה, 

איך מצטלמים ככה, 

את אימא את צריכה להיות צנועה את לא מתביישת ״ וכו..

ובדיוק בגלל הערות כאלו מצאתי את עצמי חושבת האם אני בדרך הנכונה, אולי באמת הייתי צריכה כבר להיות אמא, אולי אני עושה משהו לא נכון. בדיוק בגלל כל זה מצאתי את עצמי מתנתקת מעצמי ומתחילה חיות את חיי לפי צפיות החברה, התחלתי לשנות את עצמי וניסיתי להיות להיות ״האשה שמצפים ממני להיות״. תקופה ארוכה הרגשתי שעליי לפרסם אך ורק תוכן שמתאים ״למבוגרים״ כי הרי אני כבר בת 28, ואני מטפלת רגשית, קואוצ׳רית,  אז אני חייבת להיות רצינית, כבדה , לא מחייכת, בקיצור – מבוגרת. 

הציפיות מהחברה כלפינו , הציפיות שלנו מעצמנו בתור מבוגרים, ההערות ״ממקום טוב״ והמכשולים שהחיים מציבים לנו מביאים אותנו למציאות שבה התנתקנו מהילדה הפנימית שלנו, התנתקנו מהחלומות, התנתקנו מהייחודיות שלנו והפכנו להיות כמו כולם. או לפחות אנחנו שואפים באובססיה להיות כמו כולם, ושיהיה לנו מה שיש לכולם כי ככה אנחנו חושבים שנהיה מאושרים או שלפחות נתקבל על ידי החברה. 

אז אחרי תקופה ארוכה של פיצול פנימי וחיים לפי ציפיות החברה  – אני יכולה להגיד שזאת אני. אני בת 28 ואין לי שום כוונה להביא ילדים בשנים הקרובות. אני עוד לא נשואה וזה נמצא בתחתית סדר העדיפויות שלי. אני קואוצ׳רית ומטפלת רגשית מקצועית רצינית ורגישה שיודעת מה היא עושה ובאותה נשימה אני גם אלכסה, החייכנית הקלילה והמצחיקה. אני מאפשרת לעצמי להיות הכל בלי הפחד שחלק כלשהו בי יפריע לחלק אחר. אני הרבה דברים אני לא משהו אחד.

לפעמים אני שמחה ולפעמים יש ימים קצת יותר עצובים. לפעמים אני מלאת אנרגיה לעשות וליצור ולפעמים אין לי חשק וכוח לצאת מהבית. לפעמים יש לי אנרגיות ורצון לראות מלא חברות ולצאת כל הזמן ולפעמים אני מתבודדת במשך שבוע בבית כי אני צריכה רגע שקט עם עצמי. 

אני רגועה בדרך כלל אבל גם אותי אפשר להוציא מן הכלים. אני מאוד רוחנית אבל באותה נשימה מאוד מחוברת לקרקע ומציאותית. אני אופטימית אבל יודעת להסתכל גם על המציאות  ולראות מה הכי נכון בכל סיטואציה. 

אני אוכלת בדרך כלל בריא אבל יש תקופות או ימים שפשוט הכל מתהפך ואני לא מפסיקה לאכול את כל מה שיש בבית . וזה בסדר! זה לא הופך אותי למשהו מסויים.

כל התנודות האלו הופכות אותי לאנושית , ולא לקיצונית.

אז, אני מאוד מקווה שהבנתן שזה בסדר גמור להיות הכל, ולא להיות רק משהו אחד. יש לכן את הזכות לחיות את החיים שלכן כמו שאתן רוצות לחיות אותם ולא לפי ציפיות של אחרים

היום אני יכולה להגיד שאני חייה בשלום עם עצמי. לפעמים יש ימים טובים יותר שאני עפה על עצמי ולפעמים יש ימים קשים או חלשים יותר שבהם אין לי כוח להתמודד וזה גם בסדר גמור. היום מהמקום השלם אני יודעת לאפשר לעצמי גם ככה וגם ככה. אני חיה עם עצמי בשלום כי הבנתי את אחד הדברים החשובים ביותר – הבנתי למה הענשתי את עצמי במשך שנים, למה כעסתי על עצמי ולמה לא קיבלתי את עצמי. התשובה שלי היא שבעיקר הקדשתי תשומת לב למחשבות כמו :

״מה יחשבו עלי , האם זה נורמאלי, מה יגידו עליי ומה הציפיות של האנשים סביבי ממני…״ 

אז, בגיל 28 וחצי 😋 אני משתפת אותך בתובנות משנות החיים שהלוואי היו מספרים לי קודם –

  1. זה יותר מבסדר אם את בגיל 30+ ועדיין אין לך ילדים ועדיין לא התחתנת.
  2. זה בסדר לעשות מה שעושה לך טוב גם אם ההורים שלך נגד ולוחצים עליך הפוך. (לא משנה בת כמה את הדינמיקה עם ההורים תמיד תישאר ילד-מבוגר)
  3. זה בסדר לא להיות כמו כולם , ואפילו רצוי להיות שונה ומיוחדת בדרך שלך כי עץ תפוחים לעולם לא יוכל להביא אגסים, ולמה לו לנסות בכלל?
  4. זה בסדר להוציא אנשים מחייך גם אם אתם מכירים מגיל 0 – יש אנשים בחיים שנכנסים לתקופות קצרות או ארוכות אבל תמיד תהייה תחלופה. מי שלא עוזר לאושר שלך לא צריך להיות בחיים שלך.
  5. זה בסדר להתנתק ולהתרכז בעצמך. את לא חייבת לענות לכולם באותו יום שבו נכתבה ההודעה או לחזור לטלפון. מי שלא מבין את הצורך שלך במרחב לא צריך להיות בחייך. והכי חשוב – את לא צריכה לתרץ את עצמך פשוט תגידי את האמת שהיית צריכה זמן לעצמך.
  6. זה בסדר לשנות את כל מי שאת בכל גיל שתבחרי – בלי להביא תירוצים ובלי להסביר את עצמך לאף אחד. תלכי עם הלב שלך ותרשימי חלומות.
  7. זה בסדר להגיד למישהו – ״לך לעזעזעל ותעוף מהחיים שלי״ לחסום אותם ולא להרגיש רע עם זה. זה אפילו הכרחי לפעמים. זה הגיע להם אם עשיתם את זה. תפסיקו להרגיש אשמים.
  8. זה בסדר להיות מבולבלים ולא להבין מה קורה לכם בחיים ולא משנה בני כמה אתם – אבל הכי חשוב זה לפנות לקבל עזרה ולא להישאר במקום האפל הזה לבד.
  9. זה בסדר להודות שאתם צריכים עזרה – אתם לא מושלמים וכולם מסביב יודעים את זה, משום מה רק אתם מתעקשים להמשיך עם ההצגה שהכל מושלם… דיי, לא התעייפתם?
  10. זה בסדר שעשיתם מלא טעויות בחיים – אתם בני אשם וכולנו עושים טעויות. הגיע הזמן לשחרר ולסלוח לעצמכם. כי אתם יודעים מה? אתם עוד תעשו אלף טעויות בעתיד 😀 וזה לגמרי בסדר.

עם כל התובנות החשובות והרציניות האלו 😌 , התובנה הכי חשובה שלי עד היום היא – 

״ שציפיות זה רק לכריות ״

אז בואי נשחרר מה את אומרת? 

😊❤️🌈🙏

אני מזמינה אותך להצטרף לסדנה – ״הזמן שלך להיוולד מחדש״

שבה אנחנו נלמד לעומק מה הן הסיבות שאת עדיין לא חייה את החיים שאת חולמת ומוצאת את עצמך שוב ושוב מוותרת על עצמך בשביל אחרים. לכל אחת יש את הסיבות הייחודיות שלה שהובילו אותה לנקודה הזאת בחייה, ויחד איתך אנחנו נבין מה בדיוק עוצר בעדך, ויותר חשוב אנחנו נבין מה עליך לעשות כדי לפרוץ את .הגבולות האלה ולהגשים את החלומות שלך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הרשמי לפרטים נוספים

הצטרפי אליי למסע מרגש, מלמד ומשנה חיים -
גם לך מגיע ״להיוולד מחדש״.

הצטרפי אליי למסע מרגש, מלמד ומשנה חיים - גם לך מגיע
״להיוולד מחדש״.